קבוצת הפרעות מטבוליות המתבטאות ברמה גבוהה של גלוקוז בדם. ההורמון העיקרי הקשור בויסות רמות הסוכר בדם הוא אינסולין, אחראי לכניסת הגלוקוז מזרם הדם אל התאים, על כן הפרעות בהפרשת אינסולין או רגישות מוגבלת של התאים להורמון זה הן הסיבות העיקריות למחלת הסוכרת. 
רמות סוכר תקינות בדם (בצום) נעות בין 70-110 מ"ג לד"ל (לאחרונה נשקלת הורדת טווח הנורמה לרמה של 100 מ"ג לד"ל), שעתיים לאחר ארוחה נחשב הטווח שבין 140-120 מ"ג לד"ל לתקין. תסמיניה הראשונים של המחלה מתאפיינים במתן שתן תכוף וצמאון מופרז, לעיתים מלווה בחולשה ובירידה במשקל ובאים לידי ביטוי כאשר מטפסת ועולה רמת הגלוקוז בדם מעבר ל 180 מ"ג לד"ל. איזון רמות הגלוקוז בדם הוא בעל חשיבות מכרעת במניעת סיבוכיה הקשים של המחלה, ומתבצע תוך ניטור מדוקדק של רמות הסוכר לאורך היום והתאמת מינון מדוייק של תרופות.